<h1>ספר התרומות שער מ"ג חלק ד'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ויש לברר בת לוה שירשה אביה שעמדה ונשאת ולוה אביה מלוה בשטר אך אין כתוב בו דאקנה מהו שיטרוף ממנה ומבעלה מה שקנה אביה אחר הלואתו. והא לא איסתפקא לן אלא למאן דפסיק דלוה והוריש משתעבד. ע"ז גרסינן בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ט ע"א] ילמדנו רבינו לותה ואכלה ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי או יורש הוי, ואסיקנא דלוקח הוי ומלוה ע"פ אינה גובה מן הלקוחות. הלכך בת זו לא מיבעיא למ"ד דקנה והוריש שלא משתעבד דלא טריף מנייהו מלוה מידי, אלא אפילו למ"ד לוה וקנה והוריש משתעבד הכא ליכא דפליג דהוה ליה כלוה וקנה ומכר דלא משתעבד לגבי לקוחות בלא דאקנה, דלגבי בעל ה"ל כמלוה ע"פ דלא גבי מלקוחות. ואע"פ שהבת שהיא יורשת היא המוכרת כשנשאת לבעלה אפילו הכי לא מצי טריף לוקח מן הבעל. וכדאיתא בפרק מציאת האשה [כתובות ס"ט ע"א] דקתני האחין ששעבדו מהו, ואסיקנא מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות, אלמא דלגבי פרנסה דאיתנהו לבנות כשאר בעלי חוב בשטר טריף, לגבי מזונות דשויה כמלוה ע"פ וכדתנן [גיטין רפ"ה] אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים הכי נמי כיון דלגבי יורשים כמלוה ע"פ הוא לא טריף מלקוחות, ואפילו מלקוחות דידהו, דכי היכי דאב שלוה ומשתעבד כל מאי דקנה כל היכא דאיתיה גביה וכי קא זבין להו לא טריף מלוקח דידיה, יורשים נמי אפילו למ"ד דלוה וקנה והוריש משתעבד בלא דאקנה מ"מ לא טריף מלקוחות דידהו, והאי בת נמי כיון דנשאת ושויה לבעלה כלוקח לא טריף מידי. והיכא דיהיב מתנה לחבריה ממה שקנה וממה שיקנה הרי הוא פשוט שלא זכה במה שיקנה, שאין אדם מקנה מה שאינו ברשותו. וכדאיתא בתוספתא [כתובות פ"ח ה"ו] הכותב נכסיו לבנו וחזר וקנה נכסים אחר מכן אף שכתב לו שאקנה כל שלא היה לו בעת המתנה הראשונה הרי הוא של יורשין. אך יש לברר אם קבל אחריות להעמיד מתנת מה שיקנה בידו אם מהני ליה. ומסתברא דלא מהני, דכיון שלא חלה המתנה גם כן לא יחול שעבוד האחריות ממנה, דאיתא כההיא דקדושין [ח' ע"ב] דאמרינן פריטי אין כאן נסכא אין כאן. וכן מצוי בתשובת הרב אלפסי ז"ל. אבל אם נתן או מכר לו קרקע שלא באחריות ובאותו אחריות שעבד לו נכסים שקנה ומה שאקנה לסלק מעליו כל עורר שיבא על השדה שנתן לו, בזה השוו המורים דלכל שעבוד מהני מה שאקנה ומוציאין מיד הלקוחות. וזה מה שכתב לי בזה ה"ר משה בר' נחמן ז"ל [תשובה סימן ל"ח] הנותן או המוכר מה שעתיד לקנות ושעבד נכסיו וקבל אחריות להעמידה בידו חייב להעמידה בידו ואם לאו גובה מהם מדין אחריות, והוא שכתב דאקנה באחריות, וליכא למימר מתנה אין כאן שעבוד אין כאן, שיכול אדם לחייב עצמו באחריות שאינו חייב בו על דרך חייב אני לך מנה בשטר [כתובות ק"א ע"ב], וזהו אחריות כל המתנות, וכל שכן בקנין ודאקנה בכל דין חיוב ממון משתעבד הוא. מ"מ יש לדון אם מכר אותן לאחר שלא יגבה מהן לפי שאינן קצובין. ומיהו אם קנו מידו לא בעינן קצבה, דהכי אסיקנא בפרק הניזקין [נ"א ע"א]. אבל מיניה גובה הוא בכל ענין, אלא שיש לחוש בדבר לדעת האומר [רמב"ם מכירה פי"א הט"ז] שאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ויפטר לדעתם, שהרי אינו ידוע מה שיקנה והלכך לא גמר ומשעבד נפשיה בחוב דלא ידע בכמה, אבל אנו אין דעתינו שוה עמהם, ע"כ. והיכא דהוו שני מלוין שהוציאו שטריהן על נכסי הלוה ואין כתוב בהן דאקנה וטען האחד כי קנה ולוה ממנו היה והשני אומר לא כי אלא לוה ולוה משנינו וחזר וקנה היה, ושניהם באין לירד בנכסי הלוה, אם יתברר כדברי הראשון שקנה ולוה אין ספק שזכה הוא והפסיד השני, שהרי הוא מוקדם ממנו ונכנסו תחת שעבודו הואיל והיו קנויים לו בעת הלואתו, ואם לא יוכל לברר טענתו, המחצה שמודה לו יקבל המלוה הראשון. ואידך פלגא, איכא מ"ד דה"ל כזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דאוקי לה ר"ש [ב"ב ל"ד ע"ב] שאף בקרקעות נדון כרב נחמן דכל דאלים גבר. ומסתברא שמעמידין הנכסים ביד הראשון שנאמר שלו ושל אבותיו היו מעולם של הלוה הזה, אא"כ ידוע שקנאם דהתם חולקין. וכן הסכים בזה ה"ר משה בר' נחמן ז"ל.
